בלאגה ואח' נ' סקיי נט תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט להורות למשיבה 4 להימנע מחיובם של המבקשים ביתרת תשלומים של עסקה מיום 29.12.08 ע"ס 7,200 ₪, שחולקה ל- 36 תשלומים של 200 ₪ כל אחד (להלן: "העסקה"). העסקה היתה להתקנת צלחת לווין בביתם של המבקשים. הצלחת הותקנה אך לא פעלה בצורה תקינה והמבקשים ביטלו את העסקה.

2.המבקשים תבעו את משיבים 1-3 בבית משפט לתביעות קטנות בתביעה כספית ע"ס 16,7152 ₪ שכללה, בין היתר, את מלוא סכום העסקה. הם לא עתרו לצו לביטול העסקה או לעצירת גביית התשלומים. משיבה 4 לא היתה צד להליך.

3.משיבים 1-3, לא התגוננו מפני התביעה. לישיבת 21.4.10 התייצבו המבקשים ובתם, שאמרה בשמם כי משיבה 4 צריכה החלטת בית משפט או אישור של הספק על מנת להפסיק את התשלומים.

4.לאחר דברים אלה ניתן פסק דין בהעדר הגנה בו נקבע "כי ההסכם בין הצדדים מבוטל ולפיכך משוחררים התובעים מחובתם על פי ההסכם לשלם את יתר התשלומים עבור הציוד" (פרו' ש' 17-18). בנוסף חוייבו המשיבים 1-3 בתשלום סך יתרת התשלומים שטרם נגבו, בפיצוי התובעים על נזקיהם ובהוצאות בסך כולל של 8,612 ₪.

5.בהמשך פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה לתיקון פסק דין כך שתיווסף לפסק הדין הוראה המופנית למשיבה 4 לפיה עליה להפסיק את גביית התשלומים מהמבקשים. בהחלטה מיום 2.5.10 הפניתי את המבקשים לאמור בשורות 17-18 לפסק הדין.

6.ביום 1.6.10 הגישה משיבה 4 בקשת הבהרה להחלטה, בה ביקשה כי יובהר כי לא ניתן בה כל סעד ביחס אליה כי אם ביחס לנתבעים בלבד, שכן היא לא היתה כלל צד לדיון. משיבה 4 הבהירה כי העבירה את מלוא סכום העסקה לספק, כך שאם ייעצרו התשלומים, תצא היא בחסרון כיס וכן כי לא התקיים התנאי היחיד הקבוע בסעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב המאפשר ביטול עסקה ועצירת חיובים. היא הפנתה למעמדו העצמאי של שובר האשראי. בהחלטה מיום 4.6.10 הבהרתי כי בית המשפט אינו נותן יעוץ משפטי.

7.לאחר דברים אלה פנו המבקשים בבקשה זו. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים. משיבה 4 טענה כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, כי המבקשים לא נקטו בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין כך שלא מיצו את ההליכים הנדרשים לפני נקיטה בהליך בזיון, כי היא לא היתה צד לפסק הדין ולכן אינה חייבת מכוחו וכי לאור נוסחו של פסק הדין אין להפעיל הליכי בזיון שכן אין המדובר בקביעה מפורשת כלפיה.

8.לאחר שעיינתי בטענות המבקשים ובטענות משיבה 4 אני דוחה את הבקשה.

9.מלכתחילה, בכתב התביעה, לא ביקשו התובעים סעד שיורה למשיבה 4 להפסיק חיובם ביתרת התשלומים בכרטיס האשראי אלא הגישו תביעה כספית נגד משיבים 1-3 שכללה את סכום העסקה במלואו. משיבה 4 לא היתה כלל צד להליך המשפטי. בדיון בפניי יצרו המבקשים מצג לפיו כל שנדרש כדי שמשיבה 4 תסכים לעצירת התשלומים הוא החלטה שיפוטית. הם לא ביקשו צירופה כצד להליך ואף לא סעד אופרטיבי ביחס אליה. אף לו היה מתבקש סעד שכזה, לא היה זה ניתן ללא שמיעתה של משיבה 4. כל שנקבע בפסק הדין הוא כי המבקשים אינם חייבים להמשיך ולשלם מכוח ההסכם עם הנתבעים שכן ההסכם בוטל. בקביעה זו אין קביעה הנוגעת ליחסים שבין המבקשים ומשיבה 4. מערכת יחסים זו לא עמדה לדיון ולפיכך לא ניתן היה לקבוע כי במסגרתה פטורים המבקשים מתשלום.

10.לאור האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"א, 08 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.